איתני הטבע, התהליכים הנסתרים במעמקי האדמה והתמורות הגיאולוגיות משמשים משל לכוחו של ה', לחיפוש האנושי אחר אוצרות, ולגורלם של בני אדם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מבינה את הדברים כתיאור של תופעה טבעית. פָּרַץ נַחַל מתייחס לזרם מים שפורץ את גבולותיו ומשנה את מסלולו [מצודת דוד, רלב"ג]. המילים מֵעִם גָּר מתארות את המקום שממנו הנחל נסוג, כאשר המילה גָּר מתפרשת מלשון נגירה, זרימה ושפיכה [מצודת ציון, אבן עזרא, מלבי"ם]. בעקבות שינוי התוואי, נוצרים אזורים הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, כלומר מקומות שאנשים חדלו לפקוד אותם מכיוון שאין שם יותר מים לשאוב [מצודת דוד], או שמדובר מראש במקומות נידחים ונסתרים שרגל אדם כלל אינה דורכת בהם [רמב"ן, ביאור שטיינזלץ]. המילה דַּלּוּ מתפרשת בשני אופנים: יש המסבירים אותה מלשון הגבהה והרמה, כלומר המים התרוממו והסתלקו מן המקום [מצודת ציון, רלב"ג, רמב"ן], ויש המפרשים אותה מלשון דלדול וחורבן, שמעיינות המים יבשו [אבן עזרא, תקות אנוש]. כתוצאה מכך, מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ בני האדם נטשו את המקום ונדדו הלאה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, תקות אנוש].
רובד פרשני נוסף קושר את הדברים לחיפוש אחר מתכות יקרות בבטן האדמה. שינוי מסלולו של הנחל חושף אוצרות וזהב שהיו קבורים תחתיו, אשר נשכחו מעיני המחפשים, כאשר המילה רָגֶל מובנת בהקשר זה מלשון ריגול וחיפוש. האוצרות שהיו שקועים במצולות מתרוממים כעת אל היבשה [מלבי"ם]. מנגד, יש הרואים בכך תיאור של מאמץ אנושי יזום, שבו האדם כורה פירים הרחק ממקום מגורים כדי לדלות משאבים ממקומות עזובים [ביאור שטיינזלץ]. תהליכים נסתרים אלו, שבהם מעיינות אדירים בוקעים מתהומות הארץ, מעידים על שליטתו המוחלטת של ה' בבריאה [רמב"ן].
לצד הפירוש הטבעי, קיימת מסורת מדרשית הרואה במילים אלו רמז היסטורי לחורבן סדום ועמורה. לפי גישה זו, פָּרַץ נַחַל רומז לנחלי האש והגופרית שהמטיר ה' על הערים החוטאות [רש"י]. המילה גָּר מקבלת משמעות של אדם זר, והיא מכוונת ללוט שניצל מההפיכה, וממנו פרץ ה' זרע והקים אומות חדשות [אלשיך]. תושבי סדום מכונים הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל, משום שבאכזריותם שיכחו מארצם את מנהג הכנסת האורחים, ואף נהגו לקטע או להאריך את רגליהם של עוברי אורח כדי שיתאימו למידת מיטותיהם. בשל רשעותם זו, הם דַּלּוּ ירדו מנכסיהם, נעקרו ממקומם ונפוצו לכל עבר [רש"י, אלשיך].