איוב, פרק כ״ח, פסוק י״ט

ערכה של החכמה הוא כה עצום ונעלה, עד כי אין בנמצא אוצר חומרי נדיר או יקר שיוכל להשתוות אליה.

חלקה הראשון של האמירה קובע כי לֹא יַעַרְכֶנָּה, כלומר לא ניתן להשוות לחכמה [מצודת דוד, רלב"ג, שטיינזלץ], אפילו את פִּטְדַת כּוּשׁ, שהיא אבן טובה ויקרה המובאת מארץ כוש [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, שטיינזלץ]. לאבן זו ישנו גוון מיוחד המקבץ אליו את האור יותר מאבנים אחרות, ויש לה אף סגולה ייחודית לקרר את תאוותיו הגופניות של האדם [אלשיך].

ההשוואה ממשיכה אל בְּכֶתֶם טָהוֹר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בזהב צרוף ונקי. עצם השימוש במילה "טהור" מוכיח כי מדובר בזהב ולא באבן יקרה, שכן אבנים אינן מתוארות בתואר זה [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים כי המילה "כתם" אינה מציינת זהב גולמי אלא קבוצת תכשיטים ועדיים של נשים, תוך שלילת הדעה כי מדובר בכתר, שכן אין למילה זו פועל תואם בשפה העברית [רש"י].

ביחס לאותו אוצר נאמר לֹא תְסֻלֶּה, כלומר לא ניתן להעריך את החכמה או לשבחה בהשוואה אליו. הכפילות בפסוק נועדה להדגיש את החשיבות העצומה של החכמה בדרך המליצה [מצודת דוד, רלב"ג, שטיינזלץ].

השילוב בין האבן לזהב מציג תמונה של עושר קיצוני: אבן הפטדה היא כה יקרה, עד כי אפילו זהב טהור נחשב לחסר ערך מכדי לשמש לה כמשבצת וכמסגרת. ואולם, גם השילוב המפואר ביותר הזה אינו נחשב למאומה אל מול ערכה של החכמה [מלבי"ם]. מעבר למשמעות החומרית, הזהב הטהור מסמל את פשט התורה. בניגוד לזהב גשמי שתמיד מעורבים בו סיגים ופסולת כלשהי, התורה היא טהורה לחלוטין, ישרה ונטולת כל פגם, והיא מצילה את האדם מיצרו אפילו כשהיא צופנת בחובה סודות עמוקים כשמותיו של ה׳ [אלשיך].