איוב, פרק מ״א, פסוק א׳

כל ציפייה של האדם להכניע את הלווייתן או לצוד אותו כדג רגיל היא בגדר הֵן תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה, כלומר תקווה שאבדה ונידונה לכישלון מראש. מנגד, יש המפרשים שהתקווה שאבדה שייכת ללווייתן עצמו, בין אם זהו ביטחונו העצמי שנשבר ובין אם זו תקוותו להזדווג שנמנעה ממנו על ידי ה'. עוצמת האימה מפני היצור כה משתקת, עד כי הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָל, שפירושו כי די במראה פניו בלבד כדי שהאדם יושלך וייפול ארצה. מכאן עולה התמיהה כיצד יוכל האדם לשרוד מאבק פיזי מולו, אף שיש המסבירים זאת כשאלת תמיהה על העתיד, המלמדת שכעת פג כוחו של הלווייתן בפני רצון ה' והאדם לא ייפול עוד מפחד.