התמודדות מול כוחו העצום של הלווייתן מנפצת כל אשליה של שליטה אנושית, ומעוררת אימה משתקת עוד בטרם החל הקרב.
המילה נִכְזָבָה משמעותה תקווה שהכזיבה, שיקרה או אבדה, והמילה יֻטָל פירושה יושלך [מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים הֵן תּוֹחַלְתּוֹ נִכְזָבָה מתייחסות לתקוותו של האדם. כל ציפייה של הצייד או הלוחם להכניע את היצור הזה נדונה לכישלון מראש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, רמב"ן]. אם אדם חושב שיוכל למשוך את הלווייתן החוצה ולהשליך אותו בפני קונים ורואים כפי שעושים עם דגים רגילים, תוחלתו תכזיב [תקות אנוש, רמב"ן].
מנגד, יש המפרשים כי התקווה שאבדה היא תקוותו של הלווייתן עצמו. לפי גישה אחת, הלווייתן בטח עד כה שאיש לא יעז להתקרב אליו או לעוררו משנתו, אך כעת, כאשר ה' מעניק לאדם יכולת לעמוד מולו, ביטחונו של היצור נשבר [מלבי"ם]. גישה אחרת מסבירה כי תקוותו של הלווייתן להזדווג ולהוליד צאצאים נכזבה, משום שה' מנע ממנו בת זוג [אלשיך]. פירוש נוסף מציע כי גם אם הלווייתן יאבד את כוחו להילחם ולזוז ממקומו, עדיין תישאר אימתו [רש"י].
החלק השני של הפסוק, הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָּל, ממחיש את עוצמת הפחד. הפרשנים מסכימים כי אין צורך במאבק פיזי של ממש; די במראה פניו של הלווייתן כדי שהאדם יושלך וייפול ארצה מרוב אימה ורעד [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא, אלשיך]. מכאן עולה תמיהה מתבקשת: אם האדם נופל ארצה מעצם הראייה בלבד, כיצד יוכל בכלל לשרוד אם ינסה להניח עליו את ידו ולהילחם בו? [רמב"ן, מצודת דוד].
בניגוד לתפיסה זו, יש הקוראים את תחילת הפסוק כשאלת תמיהה על העתיד: האם גם עתה, לאחר שה' התערב, עדיין יושלך האדם מרוב פחד למראה הלווייתן? התשובה לכך היא שלילית, שכן כוחו של היצור מתבטל בפני רצון ה' [מלבי"ם].