גופו של הלוויתן מתאפיין בלכידות פיזית יוצאת דופן, המבדילה אותו משאר בעלי החיים והדגים. לאחר תיאור קשקשיו, עובר הטקסט לתאר את מבנה בשרו הפנימי ואת חוסנו המוחלט [רש"י].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילים מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ מתייחסות לחתיכות או לשכבות הבשר של הדג. המילה מַפְּלֵי נגזרת מלשון פיצול, הבדלה, בקיוע או תלישה ונפילה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם, תקות אנוש]. בשונה מדגים רגילים, שבשרם נוטה להתפרק ולהתפצל בקלות לשכבות ולחתיכות נפרדות, במיוחד לאחר בישול, חלקי הבשר של הלוויתן מהודקים ודבוקים זה לזה בעוצמה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. יש הממקדים זאת בשרירי התנועה של החיה, המקושרים בחוזקה רבה באמצעות גידים ועצבים ואינם זזים ממקומם [תקות אנוש].
מנגד, קיימת גישה המפרשת את מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ כקפלי שומן כבדים התלויים ונופלים על גופו בשל השמנתו העצומה [רמב"ן, אבן עזרא]. אולם, פרשנות זו זוכה לביקורת בטענה שאין זה מדרכם של דגים להעלות קפלי שומן הנופלים זה על זה [תקות אנוש].
המשך הפסוק, יָצוּק עָלָיו בַּל־יִמּוֹט, מתאר את התוצאה של חיבור זה. המילה יָצוּק משמעותה דבר מוצק, חזק ועשוי כמקשה אחת, בדומה למתכת יצוקה [רש"י, רלב"ג, מלבי"ם], והמילה יִמּוֹט משמעה נטייה, התמוטטות או תזוזה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. כלומר, שכבות הבשר דבוקות זו לזו כאילו נוצקו ביציקה אחת חזקה, כך שגופו הופך לגוש מגובש והדוק שלא ניתן להפרידו או למוטט אותו [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לצד ההסברים הפיזיים, יש המעניקים לפסוק רובד רוחני. לפי תפיסה זו, הפסוק מתאר את שלמותו של הלוויתן ואת היותו חסין ממוות. בשרו הזך דבוק באופן מוחלט לנפשו, והמילים יָצוּק עָלָיו מתייחסות לנפש הרוחנית ש-ה' יצק עליו מלמעלה, קשר נצחי שלעולם לא יתמוטט או ינותק [אלשיך].