חומו הטבעי והעצום של היצור מומחש בעוצמה דרך תיאור של אש וגיצים הפורצים החוצה מתוך גופו, כאשר כפל הלשון בפסוק נועד להעצים ולהפליג בתיאור העניין [מצודת דוד, מלבי"ם].
תחילה נאמר מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ, והפרשנים מסכימים כי הבל פיו כה חם עד שהוא נדמה ללהבות אש של ממש [רש"י] או לעצים בוערים [מצודת ציון] היוצאים ומוקרנים ממנו החוצה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בהמשך מתואר כי כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ. המילה כִּידוֹדֵי היא מילה יחידאית במקרא שאין לה מקבילה [אבן עזרא, מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לניצוצות של אש [מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. עם זאת, יש מי שמפרש שמדובר בחתיכות אש [מלבי"ם] או בלהבות הדומות ללפידים [רש"י].
המילה יִתְמַלָּטוּ מתארת את תנועת האש. מרבית הפרשנים מסבירים כי הניצוצות מושלכים, מפוזרים ופורצים החוצה לכל עבר [מצודת ציון, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, רש"י]. גישה שונה מעט קושרת את המילה לשורש של המלטה ולידה, ומציעה כי ניצוצות האש ממש נוצרים ונולדים מתוכו ויוצאים החוצה [רלב"ג].