איוב, פרק מ״א, פסוק י״ב

ציור עוצמתו וחום גופו האדיר של הלווייתן מתבטא בדימוי ההבל הפורץ מאפו לעשן סמיך, העולה מכלי רותח או ממקווה מים המעלים אדים.

מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן, נחיריו הם נקבי אפו. החום הפנימי העצום של הלווייתן גורם לכך שההבל והאוויר שהוא נושף החוצה נראים כעשן של ממש [מצודת דוד]. יש המפרשים כי תופעה זו מתרחשת כאשר המים ניתזים מנחיריו בכוח רב ומתערבבים עם חומו הפנימי, בדומה להתנגשות ולערבוב של אש וברד [תקות אנוש].

הדימוי לעשן זה מומחש במילים כְּדּוּד נָפוּחַ. הפרשנים מסכימים כי כְּדּוּד משמעותו סיר או קדרה, והמילה נָפוּחַ מתארת מצב של רתיחה ובעבוע. הכלי נקרא כך משום שהחום העז גורם למים לתסוס, להעלות אבעבועות ולגלוש החוצה, בדומה לסיר המונח על אש חזקה [רש"י, מצודת ציון, תקות אנוש].

באשר למילה וְאַגְמֹן, נחלקו המפרשים לשתי גישות עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שעל פי ההקשר, מדובר בסוג נוסף של כלי בישול מחרס או בקדרה גדולה במיוחד המעלה אדים רבים [רש"י, רלב"ג, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, גישה אחרת קושרת את המילה לאגם מים, כאשר האות נו"ן נוספת בסופה, בדומה למילים כמו אביון או חשבון. לפי פירוש זה, הדימוי הוא לאד ולקיטור העולים מאגם מים כאשר האוויר מתחמם בימי החורף [אבן עזרא, מלבי"ם], או לתיאור כמות המים האדירה הניתזת מנחיריו של הלווייתן, אשר מרוב שפעה יוצרת סביבו מעין אגם מים [תקות אנוש].