שריונו של הלווייתן עשוי מקשקשים צפופים ואטומים לחלוטין המעניקים לו הגנה מוחלטת. הפרשנים מסכימים כי המילים אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ מתארות את האופן שבו כל קשקש נוגע ונדבק בחוזקה לקשקש שלידו. יש המדייקים כי חיבור זה מתייחס ספציפית לחיבור בצידם הרחב של הקשקשים, הסמוכים זה לזה באופן מושלם [מלבי"ם].
באשר לביטוי וְרוּחַ לֹא־יָבֹא בֵינֵיהֶם, קיימות שתי גישות משלימות להבנת המילה וְרוּחַ. הגישה האחת מפרשת מילה זו כפשוטה, אוויר, כלומר הקשקשים דבוקים עד כדי כך שאפילו אוויר אינו יכול לחדור ביניהם [מצודת דוד, מצודת ציון]. הגישה השנייה מפרשת מילה זו במשמעות של רווח, דהיינו לא נותר כל חלל ריק בין קשקש למשנהו [ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
זווית נוספת לאטימות זו מציעה כי אפילו כאשר הלווייתן מתעורר לתנועה ומגביה את קשקשיו בגאווה, מצב שבו היה ניתן לצפות שייווצר חלל ביניהם, המבנה נותר סגור וחתום לחלוטין [אלשיך].