תיאור הלוויתן חושף בריה בעלת עוצמה פנימית אדירה, שפעולותיה הגופניות השגרתיות מקרינות אור וחום עזים. הפרשנים מסכימים כי המילה עֲטִישֹׁתָיו מתארת פעולה של עיטוש, כפי שידוע מלשון חז"ל. כאשר הלוויתן מתעטש, הפעולה תָּהֶל – כלומר, מאירה ומפיצה אור, בדומה לאורו של נר הזורח [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת המראה המרהיב של העיטוש. יש המתארים כי בעת העיטוש נראה כאילו ברק יוצא ממנו [ביאור שטיינזלץ], או שהאור מתגלה כאשר הלוויתן מוציא את ראשו ומפזר מים לכל עבר [רמב"ן]. לעומתם, יש המסבירים זאת מתוך הפיזיולוגיה הייחודית של היצור: על אף שטבעם של דגים הוא קר, בלוויתן פועם כוח עצום של חום טבעי ואש פנימית. בשל כך, ההבל היוצא ממנו בשעת העיטוש בוהק ומבריק באור גדול [מצודת דוד, מלבי"ם].
בחלקו השני של הפסוק מתואר כי בקיעות וְעֵינָיו גדולות, רחבות וזוהרות מרוב אותה אש פנימית [רמב"ן, מצודת דוד, מלבי"ם]. מראה העיניים מדומה לכְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר – ביטוי המושאל מאישון העין כדי לתאר את בקיעת אור הבוקר, את המקום באופק שממנו עתידה לזרוח השמש, ואת התאדמות השמיים בשעות שלפני הזריחה [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג].
מתוך תיאורים פלאיים אלו, עולה תובנה עמוקה באשר למהותו של הלוויתן. העובדה שדג מקרין אור מתוך עטישותיו מוכיחה כי אין מדובר ביצור גשמי ורגיל, אלא בבריה המשלבת איכויות רוחניות עליונות, בדומה לפירות גן העדן. טבעו הרוחני והפלאי הוא שמייעד אותו לסעודת הצדיקים לעתיד לבוא, סעודה שנועדה להזין את הגוף והנפש כאחד ולהעניק לאוכליה התעלות ושפע של קדושה [אלשיך].