איוב, פרק מ״א, פסוק כ״א

כלי הנשק העוצמתיים ביותר של האדם אינם מותירים כל רושם על הלוויתן, והוא מתייחס אליהם בזלזול מוחלט. כאשר מופעל נגדו תוֹתָח, בין אם מדובר בכלי מצור זורק אבנים להריסת חומות, בגרזן או בכלי ציד, פגיעות הכלים נֶחְשְׁבוּ בעיניו כְּקַשׁ רך ואינן מסבות לו כל נזק. מול איום הכִּידוֹן, שהוא מין חנית או רומח, הלוויתן פשוט יִשְׂחַק בלעג וממשיך להתהלך בשלווה. הוא אינו מתיירא כלל לְרַעַשׁ המערכה, בין אם זהו הקול שמשמיע הרומח כאשר מנענעים וזורקים אותו באוויר, קול המהומה של הלוחמים או הרעש שייווצר ממפלתם.