קרה לכם פעם ששמרתם על משהו יקר מאוד ודאגתם לו מכל משמר? תארו לכם כמה עצוב זה כשאנשים לוקחים את הדבר הכי יקר בעולם, בני אדם, ומתייחסים אליהם כאילו אין להם שום ערך.
האויבים שלקחו את בני ישראל בשבי התנהגו אליהם בצורה מאוד מזלזלת. המילה וְאֶל פירושה כאן היא "ועל". האויבים יַדּוּ גוֹרָל, כלומר הם זרקו גורלות, ממש כמו שזורקים אבן, כדי להחליט ביניהם מי ייקח אליו כל שבוי להיות עבד. הם פשוט התייחסו לאנשים כאל רכוש שאפשר לחלק.
הזלזול בשבויים היה כל כך גדול, עד שהאויבים החליפו אותם בעבור דברים קטנים וחסרי חשיבות. בגלל שילדים קטנים עדיין אינם חזקים, האויבים חשבו שהם שווים ממש מעט. לכן, וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה, כלומר הם מסרו ילד ישראלי קטן כשלם רק כדי לממן לעצמם מעשים רעים של חטא. באותו אופן, וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ, הם מכרו ילדה קטנה רק כדי לקנות קצת יין. הם אפילו לא מכרו אותה כדי להרוויח כסף למסחר, אלא פשוט כדי לקנות כוס שתייה לאיש אחד באותו הרגע. כך האויבים הפכו חיי אדם יקרים לדבר זול שנועד רק לספק להם הנאה של רגע.