קרה לכם פעם שהבטחתם לחבר לעזור לו במשהו חשוב, גם כשלכם כבר היה נוח ונעים? יהושע מזכיר לשבטים שנשארים לגור בעבר הירדן המזרחי את ההסכם שלהם. משה רבנו נתן להם שטחים גדולים שמתאימים מאוד לגידול כבשים ופרות, אבל בתנאי אחד: הם לא עוזבים את שאר העם לבד במלחמה, אלא דואגים אחד לשני.
קודם כל, יהושע מרגיע אותם ואומר להם שהמשפחות שלהם, נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם, יישארו בטוחות בבית וינוחו יחד עם הרכוש שלהם. מעניין לשים לב ששתי המילים האלו כתובות ברצף, בלי האות ו' ביניהן, ממש כמו שאומרים לפעמים "שמש ירח". בגלל שהמשפחות שלהם כבר לא צריכות לנדוד וזוכות למנוחה, זה רק הוגן וצודק שהגברים ייצאו לעזור לאחים שלהם משאר השבטים.
על הגברים מוטלת חובה חשובה. יהושע אומר להם וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים. המילה חֲמֻשִׁים אומרת שהם צריכים להיות חלוצים, כלומר לוחמים שמצוידים היטב בכלי נשק ומוכנים לקרב. הם נדרשים לעבור את נהר הירדן ממש כמו צבא מסודר.
אבל לא כולם צריכים לצאת למלחמה. יהושע קורא רק לאנשים שהם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, הלוחמים הכי טובים והכי מובחרים. זה מלמד אותנו משהו מעניין: המלחמה על הארץ לא תהיה רק בעזרת נסים מאת ה', אלא מלחמה בדרך הטבע, שבה צריך כישרון, תכנון ולוחמים מצוינים. בסוף, יהושע מסביר בדיוק מה המטרה שלהם: וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם. הם צריכים פשוט להילחם יחד עם האחים שלהם ולעזור להם באמת לנצח במלחמות.