יהושע, פרק א׳, פסוק י״ח

העם מבסס את סמכותו המוחלטת של יהושע וקובע כי כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ, כלומר יקניט וימרוד במעשה בכך שיעשה את ההפך ממה שצווה, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ במובן של חוסר מעש ואי קיום הציווי, יוּמָת כדין מורד במלכות ללא צורך בהליך משפטי. המילה רַק מגבילה את הציות, ומלמדת שאין לשמוע למנהיג המורה לעקור דבר תורה אלא אם מדובר בהוראת שעה זמנית, וכן שפקודה המחייבת עונש מוות צריכה להימסר בעל פה. בסיום הדברים מופנית ליהושע הדרישה רַק חֲזַק וֶאֱמָץ, המחייבת אותו להפגין תקיפות שלטונית, להעניש את המורדים ולא למחול על כבודו. יחד עם זאת, קריאה זו דורשת ממנו להיות רועה מסור וחרוץ שאינו עוזב את עמו, ולהתחזק בעצמו בלימוד התורה ובקיום מצוות ה'.