תארו לעצמכם שאתם צופים בפלא עצום, ורק ברגע האחרון אתם מבינים באמת מה קרה. זה בדיוק מה שחווה מנוח. עד לאותו רגע, מנוח היה בטוח שהאורח המסתורי שהגיע אליהם הוא רק אדם צדיק שעושה נסים, והוא אפילו חיכה שהאורח ירד מהמזבח ויחזור אליהם. אבל אז, האורח עלה לשמיים בתוך הלהבה של אש המזבח ונעלם לחלוטין. הכתוב מספר כי וְלֹא יָסַף עוֹד המלאך לְהֵרָאֹה, כלומר, הוא לא הופיע בפניהם פעם נוספת.
ברגע שהמלאך נעלם לגמרי ולא חזר, אָז יָדַע מָנוֹחַ שזה לא היה אדם רגיל, אלא מלאך אמיתי ששב למקומו. אולי תשאלו את עצמכם למה כתוב שרק מנוח ידע והבין זאת פתאום? הסיבה היא שאשתו כבר הרגישה מההתחלה שמדובר בשליח של ה', אבל מנוח היה צריך לראות את ההיעלמות הפלאית הזו כדי להשתכנע סופית.
גם אחרי שהבין מי היה האורח, מנוח נבהל מאוד. באותם ימים אנשים חשבו שאם הם זוכים לראות מלאך, חייהם עלולים להסתיים. אבל אשתו החכמה הרגיעה אותו מיד והסבירה לו בהיגיון פשוט: הרי אם ה' היה רוצה לפגוע בנו, הוא לא היה מסכים לקבל את הקורבן שלנו, הוא לא היה מראה לנו פלאות מדהימות כאלה, ובטוח שהוא לא היה מבשר לנו בשורה כל כך משמחת שיוולד לנו בן!