נסו לדמיין שיש לכם חבר קרוב שאתם תמיד דואגים לו ושומרים עליו, ופתאום הוא מחליט ללכת לבקש עזרה מאנשים זרים שהוא בכלל לא מכיר. זה בטח לא נעים. משהו קצת דומה קרה לעם ישראל אחרי שהדור המבוגר של הזקנים נפטר. העם התחיל ללמוד מהשכנים שלו ולהתנהג כמוהם.
כאשר כתוב וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם, זה לא אומר שהם הפסיקו להאמין בה' לגמרי. הם עדיין ידעו שהוא ברא את העולם. הטעות שלהם הייתה שהם עזבו את האמונה שה' הוא היחיד ששומר עליהם ומשגיח עליהם באופן אישי. הם חשבו בטעות שאפשר להאמין גם בה' וגם באלילים של העמים האחרים באותו הזמן.
הציון שה' הוא הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בא להזכיר משהו מאוד חשוב. מאז יציאת מצרים, ה' שומר על עם ישראל בעצמו, ויש ביניהם קשר מיוחד שאין בו מקום לאף כוח אחר. לכן, ברגע שהעם החליטו שוַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים והתחילו להשתחוות לפסלים, הם בעצם פגעו בקשר הבלעדי הזה. הערבוב הזה, של אמונה בה' יחד עם אלילים, הוא מה שגרם לכך שוַיַּכְעִסוּ אֶת ה'. המעשים האלו היו רק ההתחלה של תקופה שבה העם הלך והתרחק מהדרך הטובה והנכונה.