הגולים מתחננים בפני ה' שיערוך השוואה בין עברם המפואר לבין מציאות ההווה המרה, או שיצרף את ייסורי העבר אל חרפת ההווה כדי לראות שנענשו דיים. הם זועקים זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, שכן האויבים שהחריבו את המקדש לועגים להם כאילו פגעו רק ברכושם הפרטי, ובכך מוסיפים על כאבם גם חילול השם. לאחר בקשת הזיכרון הפנימית בלב, הפנייה עוברת להסתכלות חיצונית והדרגתית: תחילה הם מבקשים הַבִּיטָה ממרחק השמיים שאליהם הסתלקה השכינה, ולאחר מכן מעזים לבקש שירד וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ מקרוב. חרפה זו כה עצומה וגלויה, עד שהמילה נכתבה במסורת חסרה ללא האות ה', לרמז שמתוך חוסר זכותם הם מסתפקים במבט חטוף וחסר, שדי בו כדי להבחין בעוצמת הבושה.
איכה, פרק ה׳, פסוק א׳
זְכֹ֤ר יְהֹוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ (הביט) [הַבִּ֖יטָה] וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.