קרה לכם פעם שהייתם כל כך עצובים, עד שהרגשתם כאילו הלב שלכם ממש כואב? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. אחרי כל הצרות הקשות שהם עברו, הכאב שלהם הפך להיות פנימי ועמוק מאוד. הנביא מתאר שהלב שלנו היה דָוֶה, כלומר חולה וכואב מרוב צער. ומרוב שבני ישראל בכו ובכו בלי הפסקה, הראייה שלהם הפכה למטושטשת, ועל זה נאמר שחָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. אבל על מה בדיוק הם כל כך בוכים? כשהנביא אומר עַל זֶה וגם עַל אֵלֶּה, הוא מתכוון לדבר שהכי כואב להם מכל. למרות כל מה שקרה, הלב שלהם נשבר באמת בגלל החורבן של הר ציון, המקום שבו עמד פעם בית המקדש של ה'.
איכה, פרק ה׳, פסוק י״ז
עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.