הכאב על האובדן הלאומי והרוחני מתבטא בשבר פנימי שבו הלב הופך חולה וכואב, במצב של דָוֶה, בדומה למי שמורחק מביתו לתקופה ארוכה. כתוצאה מבכי רב ובלתי פוסק הראייה מתערפלת עד שחָשְׁכוּ עֵינֵינוּ. הצער, המנוסח במילים עַל זֶה ועַל אֵלֶּה, מכוון כלפי אובדן המלכות, הסתלקות הצדיקים, ומעל הכול חורבנו ושממונו של הר ציון. מעבר לאובדן הפיזי, האבל נובע מהחטאים שהרחיקו את ה' מהעם, ובראשם הזנחת לימוד התורה וחטא העגל. חטא קדמון זה, שהתאפיין באותן מילים ממש, הוביל לאובדן החירות הרוחנית והעצים את הטרגדיה.
איכה, פרק ה׳, פסוק י״ז
עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.