תארו לעצמכם תחושה של בדידות עמוקה, כאילו נשארתם לגמרי לבד במקום לא מוכר ואין מי שישמור עליכם או ידאג לכם. אחרי חורבן ירושלים, בני ישראל הרגישו חלשים ופגיעים מאוד, ולכן הם זועקים יְתוֹמִים הָיִינוּ. הם הרגישו כמו ילדים שאין להם משפחה שתגן עליהם ותעזור להם בעת צרה.
אבל הכאב שלהם היה גדול אפילו יותר, כי כשהם אומרים וְאֵין אָב, הם מתכוונים לא רק לאבות שלהם, אלא גם לאבא שבשמיים. הם הרגישו שה', שתמיד שומר עליהם, הסתיר את פניו והתרחק מהם.
העם ממשיך ובוכה שאִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת. שימו לב למילה הזו, הן רק דומות לאלמנות, אבל לא באמת כאלה. החכמים מסבירים שהאימהות מסמלות כאן את ירושלים ואת עם ישראל. בניגוד לאלמנה שבעלה הלך לעולמו ולא יחזור, ירושלים דומה לאישה שבעלה, ה', רק נסע למקום רחוק לזמן קצר. ה' חי וקיים, וגם אם עכשיו יש תחושה קשה של עצב וריחוק, הוא עתיד לשוב אלינו, לרחם עלינו ולשמור עלינו תמיד, ממש כמו אבא אוהב.