ויקרא, פרק י״ד, פסוק ט״ו

ניסיתם פעם לאסוף מים בידיים בלי שהם יישפכו? כשהאדם שהתרפא מהצרעת מגיע לבית המקדש, תהליך הטהרה שלו מגיע לרגע מאוד עדין ומיוחד שקשור לשמן קדוש, המסמל חיים ובריאות. הכהן מתחיל בפעולה: וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן. הוא לוקח ביד ימין את כלי השמן, שצריך להיות מלא לגמרי, ומוזג ממנו. הוא לא שופך את כל השמן, כי כמות כזו גדולה לא יכולה להיכנס לתוך כף יד של בן אדם, אלא רק קצת ממנו. את השמן שנשאר בכלי, הכהנים יאכלו אחר כך בקדושה. התורה ממשיכה ומתארת: וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית. לאן הכהן שופך את השמן? לתוך הכַּף שלו. המילה הזו באה מלשון לכופף, כי הכהן צריך לקפל מעט את האצבעות שלו כדי ליצור צורה של קערה קטנה, כך שהשמן לא יישפך. שמתם לב שהתורה כותבת שהכהן שופך את השמן על כף הַכֹּהֵן ולא כתבה פשוט "על כפו"? הסיבה היא שהתורה רצתה למנוע בלבול. אם היה כתוב "כפו", היינו יכולים לטעות ולחשוב שהכהן שופך את השמן ליד של האיש המיטהר שעליו דובר קודם לכן. לכן התורה מדגישה שהכהן שופך את השמן לתוך היד של עצמו. ולמה הוא שופך את השמן דווקא ליד הַשְּׂמָאלִית? היד השמאלית משמשת עכשיו רק כמו כלי קטן שמחזיק את השמן. כך היד הימנית של הכהן נשארת פנויה, והוא יוכל לטבול את האצבע הימנית שלו בתוך השמן שביד שמאל, ולהמשיך בתהליך הטהרה בבית המקדש.