בטח קרה לכם שראיתם שלט על דלת שאומר "סגור" או "אין כניסה". בתורה יש חוקים מיוחדים לגבי בית שהכהן קבע שהוא צריך להיות סגור בגלל נגע מיוחד, מעין סימן שהופיע על הקירות.
כשהתורה משתמשת במילים וְהַבָּא אֶל־הַבַּיִת, היא מתכוונת למי שמכניס את הראש ואת רוב הגוף שלו פנימה. אם מישהו הכניס רק יד או רגל, או נכנס דרך פתח אחורי, זה לא נחשב. אבל אם הוא נכנס כמו שצריך מהדלת, אפילו לרגע קט בלי להישאר שם בכלל, הוא נטמא. מתי זה קורה? המילים כׇּל־יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ מסבירות שמדובר בשבועות שבהם הבית ממש נעול. יש לזה יוצא מן הכלל: בימים שבהם מוציאים את האבנים עם הסימן ומקלפים את הקירות כדי לתקן את הבית, מי שנכנס לא נטמא. לעומת זאת, אם זה בית שהסימן חזר אליו וכבר הוחלט שצריך להרוס אותו, הוא מטמא תמיד.
ומה קורה למי שנכנס לבית הנעול? התורה אומרת שהוא יִטְמָא עַד־הָעָרֶב. כדי לחזור להיות טהור, הוא צריך לרחוץ את הגוף שלו במים ולחכות עד הערב. שימו לב למשהו מעניין: בגלל שהוא נכנס רק לרגע, רק הגוף שלו נטמא, והבגדים שלו נשארים טהורים. אבל אם הוא נשאר בתוך הבית קצת יותר זמן, בערך הזמן שלוקח לאדם לשבת בנחת ולאכול חצי כיכר לחם מחיטים עם תוספת טעימה, אז הטומאה חזקה יותר. במצב כזה, גם הבגדים שעליו נטמאים והוא יצטרך לכבס גם אותם כדי להיטהר.