תהליך טהרתו של המצורע מגיע לשלב ייחודי שבו הכהן מבצע טקס של הזאת שמן. פעולה פיזית ומדויקת זו אינה רק שלב טכני, אלא נושאת בחובה משמעות של מעבר מטומאה וחולי אל עבר רפואה והתחדשות.
הציווי וְטָבַל מורה על טבילת האצבע ממש בתוך השמן האגור בכף היד, ולא על ספיגה או ניגוב [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילים מִן הַשֶּׁמֶן חריג מעט, שכן בדרך כלל פועל הטבילה מלווה באות ב' כדוגמת "בשמן" [חזקוני, פירושי רד"צ הופמן]. התורה מדגישה כי הכהן טובל את אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית בשמן שנמצא עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית. הדגשה זו של צד ימין נועדה ללמד כלל רחב לכל עבודות הכהונה המעכבות כפרה, שבהן תמיד יש להשתמש ביד ימין [תורה תמימה]. באשר לזהות האצבע עצמה, קיים נידון האם מדובר באצבע המורה או באצבע אחרת [פירושי רד"צ הופמן, פרדס יוסף]. יש מי שמעיר כי השמן יכול להיות אגור גם על כף ידו השמאלית של כהן שני המסייע בתהליך, אף שאין זה מעכב [רלב"ג, פירושי רד"צ הופמן].
מבחינה רעיונית, המעבר של השמן מכף היד השמאלית אל האצבע הימנית מסמל את תהליך הריפוי. השמאל מייצג את הנטייה מן הטבע, ההפסד והחולי, בעוד הימין מסמל את הצורה השלמה והבריאות שדוחה את הנגע [רלב"ג].
בהמשך הפסוק נאמר וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים. כפילות המילים "מן השמן באצבעו" נראית לכאורה מיותרת, אך הפרשנים מסכימים כי היא באה ללמד הלכה מעשית: על הכהן לטבול את אצבעו מחדש לפני כל הזאה והזאה משבע ההזאות, ואין הוא יכול להסתפק בטבילה אחת שממנה יזה שבע טיפות [מלבי"ם, ביאור יש"ר, חזקוני, רש"ר הירש, פירושי רד"צ הופמן, תורה תמימה]. לפי רובד הפשט, החזרה נועדה להדגיש את עצם החידוש שבהזאת שמן, פעולה נדירה ביחס להזאת דם השכיחה בקרבנות [העמק דבר]. מספר הפעמים, שבע, נועד לעורר אל כוחות הבריאה וסדרי הטבע שקבע ה' בעולם, אשר בכוחם לשמור ולרפא את האדם [רלב"ג].
הפסוק נחתם במילים לִפְנֵי ה'. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשמעות ביטוי זה כאן אינה ציון מקום, אלא כיוון: על הכהן לעמוד כשפניו מופנות מערבה, כנגד קודש הקדשים. בניגוד לשלבים קודמים בטהרת המצורע שהתרחשו בשער העזרה, בשלב זה הכהן כבר נמצא בתוך העזרה עצמה יחד עם דם האשם. לכן, הוא אינו נכנס אל תוך ההיכל, אלא עומד בחצר המקדש, מפנה את פניו אל עבר הפרוכת וקודש הקדשים, ומזה את השמן על רצפת העזרה [רש"י, מזרחי, תורה תמימה, שפתי חכמים, רלב"ג, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ, גור אריה, פירושי רד"צ הופמן]. מנגד, קיימת דעה המפרשת כי עליו להפנות את פניו אל עבר פתח אוהל מועד [אבן עזרא].