ויקרא, פרק י״ד, פסוק מ״ד

יצא לכם פעם לנסות לתקן משהו בבית, אבל מיד אחרי שסיימתם הבעיה חזרה שוב? תארו לעצמכם את ההרגשה של בעל הבית בתקופת התנ"ך, אחרי שהוציאו מהקיר שלו את האבנים עם כתמי הצרעת, שמו אבנים חדשות ומרחו טיח חדש ונקי. הכתמים האלה לא היו סתם לכלוך רגיל, אלא סימן מיוחד של טומאה עמוקה. עכשיו, הכהן מגיע לבדוק את הבית. התורה אומרת וּבָא הכהן, ולא "ושב", כי הבדיקה הזו נחשבת לאירוע חדש לגמרי. אם הכהן רואה שהנגע פָּשָׂה, כלומר התפשט והופיע מחדש על האבנים החדשות, זה אומר שהטומאה חזרה. אפילו אם הכתם החדש ממש קטן, הוא נחשב להתפשטות כי הוא צמח מחדש. במצב כזה, התורה קוראת לזה צָרַעַת מַמְאֶרֶת, שזו צרעת עקשנית וחזקה שאי אפשר לרפא. בגלל שהניקוי והתיקון לא עזרו, אין ברירה אלא לפרק את הבית. התורה מסכמת ואומרת על הבית טָמֵא הֽוּא. אם קודם רק האבנים עם הכתם היו טמאות, עכשיו המצב חמור יותר וכל המבנה כולו טמא, עד כדי כך שאפילו מי שרק נוגע בקירות מבחוץ נהיה טמא.