ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ט״ו

חשבתם פעם איך הייתם מתנהגים עם מתנה יקרה וחשובה במיוחד שקיבלתם מהמלך? בטח הייתם שומרים עליה היטב ולא מתנהגים אליה כמו אל סתם חפץ רגיל. כך בדיוק הכהנים צריכים להתנהג עם התרומה ועם שאר הדברים הקדושים. התורה אומרת וְלֹא יְחַלְּלוּ, כלומר, אסור להתנהג לדברים קדושים כאילו הם דברים רגילים. האיסור הזה אומר שלא רק שאסור לאכול אותם סתם כך, אלא גם אסור לשתות אותם או למרוח שמן קדוש על הגוף כמו שמן רגיל. כאשר התורה מזכירה אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הכוונה היא לקורבנות הקדושים. לאחר מכן מופיעות המילים אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה', והן מדברות על התרומה. מכיוון שהכהנים אוכלים את התרומה בבית שלהם ולא במקדש, אפשר היה לחשוב שאולי היא פחות קדושה. לכן התורה מדגישה שגם עליה צריך לשמור מאוד. הכהנים צריכים להראות לכולם שהתרומה חשובה וקדושה, כדי שאנשים שאינם כהנים לא יתבלבלו ויאכלו ממנה בטעות. בנוסף, המילה יָרִימוּ כתובה בלשון עתיד, וזה מלמד אותנו דבר מעניין על יבול שגדל בשדה. גם פירות וירקות שעדיין לא הפרישו מהם את התרומה, אסור לאכול אותם או להתנהג אליהם כאל אוכל רגיל, כי יש בתוכם חלק קדוש שעתידים להרים ולתת לה'.