ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ט״ו

קיים איסור לנהוג מנהג חולין בדברי קודש, והכתוב מזהיר וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בכל דרך של פגיעה, כגון אכילה, שתייה או סיכה בשמן. אזהרה זו מופנית בעיקרה לכהנים, הנדרשים לנהוג ביראה בקודשים ולא להאכילם למי שאינם כהנים או לאוכלם בטומאה, ויש הסבורים שזוהי אזהרה ישירה לכל אדם שלא יאכל מן הקודש. הצירוף אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' מתייחס לתרומה, ומדגיש כי אף שהיא משמשת למאכל הכהנים ואינה מוקרבת על המזבח, היא עדיין מוקדשת לה'. בנוסף, מלשון העתיד של המילה יָרִימוּ נלמד איסור החל על כולם שלא לאכול "טבל", יבול חקלאי שטרם הופרשו ממנו התרומות שעתידים להרים.