ויקרא, פרק כ״ב, פסוק י״ד

בוגר שאינו כהן, וְאִישׁ, הנהנה מאכילה, שתייה או מריחת שמן, כִּי יֹאכַל, של תרומה בטעות, קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה, מחויב בתשלום וכפרה, בשונה מקטן, ממי שהזיק ללא הנאת הגוף או ממי שפעל בכוונה. על האדם לשלם את שווי התרומה בתוספת קנס של רבע מן הקרן, וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו, מתוך פירות חולין רגילים ולא בכסף. עצם מסירת הפירות, וְנָתַן לַכֹּהֵן, מקדשת אותם ומחשיבה אותם כאילו השיב את התרומה המקורית, אֶת הַקֹּדֶשׁ, בין אם ישלם בדיוק מאותו המין שאכל ובין אם מכל פרי הראוי לכך. את הקרן יש להשיב לכהן שאליו השתייכה התרומה ואת החומש ניתן למסור לכל כהן, אך מאחר שהתשלום נועד לכפרה על פגיעה בקודש, הכהן אינו רשאי למחול על החוב.