קרה לכם פעם שלקחתם נגיסה מתפוח או ממאפה טעים, ופתאום גיליתם שהוא בכלל שייך למישהו אחר? בימי התנ"ך, חקלאים היו נותנים לכוהנים חלק מהיבול שלהם, כמו פירות וירקות. החלק הזה נקרא תרומה, והוא נחשב לקדוש. מכיוון שהאוכל הזה נראה בדיוק כמו אוכל רגיל והיה אפשר לאכול אותו בכל מקום, היה קל מאוד להתבלבל ולאכול אותו בטעות, גם אם אתם לא כוהנים.
התורה מלמדת אותנו מה קורה כאשר וְאִישׁ, כלומר אדם מבוגר ולא ילד קטן, יֹאכַל בטעות אוכל כזה. הכוונה היא דווקא לפעולה של אכילה או שתייה של קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה, שזה אומר תרומה שנאכלה בלי כוונה. מי שעושה זאת בכוונה עושה מעשה חמור הרבה יותר ולא יכול לכפר עליו באותה דרך.
אז מה עושים כדי לתקן את הטעות? התורה אומרת וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו. האדם צריך להחזיר לכוהן את כמות האוכל שאכל, ולהוסיף עליה עוד קצת, תוספת של חמישית מהכמות, כדי להראות שהוא באמת מצטער ורוצה לתקן.
הדבר המעניין ביותר קורה כשהאדם מביא את האוכל החדש לכוהן. ברגע שהוא מקיים את וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, האוכל הרגיל שהוא הביא הופך להיות קדוש בעצמו, ממש כמו התרומה המקורית. זה לא סתם תשלום של חוב כמו בחנות, אלא דרך מיוחדת לבקש סליחה מה' ולהחזיר את הקדושה שאבדה. בגלל שזה תהליך של כפרה, הכוהן אפילו לא יכול לוותר לאדם על התשלום, כי המטרה היא לתקן את הפגיעה בדבר הקדוש.