ויקרא, פרק כ״ב, פסוק י״ג

בת כהן שנישאה לאדם שאינו כהן מאבדת את זכותה לאכול מתרומות הקודש, אך רשאית לשוב למעמדה המקורי אם הקשר למשפחת בעלה ניתק לחלוטין. התורה מפרטת מצב בו היא אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כדי להשוות את דיניהן, כך ששתיהן חוזרות לבית אביהן רק בתנאי שוְזֶרַע אֵין לָהּ מאותו בעל, תנאי הכולל גם נכדים או צאצאים פסולים. חזרתה מתאפשרת רק כאשר היא וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, הגדרה המונעת מאישה מעוברת או מאלמנה הממתינה לייבום לשוב לתרומה. במצב זה היא מוגבלת לכך שמִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל, כלומר אכילת תרומה בלבד ולא קודשים חמורים יותר שאכלה בעבר. לבסוף, הקביעה וְכׇל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ נועדה ללמד שאבל שטרם קבר את מתו אינו נחשב זר ומותר באכילת תרומה, או לחלופין להדגיש שרק מי שזר לחלוטין מתחייב בקנס אם אכל ממנה.