ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ג׳

התורה מזהירה באזהרה נצחית לְדֹרֹתֵיכֶם את הכהנים ואת כלל ישראל, כָּל אִישׁ אשר מִכָּל זַרְעֲכֶם, שלא לאכול מבשר הקרבנות בעודם במצב של טומאת הגוף. הביטוי אֲשֶׁר יִקְרַב מציין את אכילת הקודשים עצמה, פעולה הדורשת מהכהן יראת כבוד כלפי הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וכלפי האדם הפשוט שהביאם. אדם שאוכל מן הקרבן לאחר שהוכשר לאכילה, כאשר וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וטרם הוסרה בשלמותה, נידון לעונש כרת. עונש זה, המתואר במילים וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי, אינו הרחקה גיאוגרפית אלא ניתוק רוחני מוחלט מנוכחותו של ה' הנמצא בכל מקום.