ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ט׳

על הכהנים להקפיד וְשָׁמְרוּ אֶת־מִשְׁמַרְתִּי, אזהרה שלא לאכול תרומה בטומאת הגוף המהווה גם קריאה לבית הדין לקבוע תקנות להרחקה מהאיסור. אם יזלזלו בפיקדון קדוש זה וְלֹא־יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא, הם יישאו את עוון הפגיעה בקודש או במקדש עד שייענשו משמים, וּמֵתוּ בּוֹ מעצם מעשה האכילה האסור. עונש מיתה אלוקי זה חל דווקא על אכילת תרומה טהורה כִּי יְחַלְּלֻהוּ ומורידים אותה מקדושתה, אך לא על תרומה שכבר נטמאה ורוקנה מקדושתה. חתימת הפסוק אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם מדגישה שה' עצמו קידש תרומות אלו, ולכן הוא זה שנאמן להיפרע ולהעניש ישירות את מי שמחלל אותן.