ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ז׳

עם שקיעת החמה וצאת הכוכבים מסתיים היום הקודם, והכהן נטהר מטומאתו מאליו, ולכן נאמר וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר. לאחר מכן הוא רשאי לאכול מִן הַקֳּדָשִׁים, אך רק מקצתם, דהיינו תרומה בלבד, בעוד שאכילת בשר קורבנות נותרת אסורה עד שיביא את קורבן הכפרה שלו למחרת. ההיתר לאכול תרומה מיד בערב, בניגוד לקורבנות הניתנים משולחנו של ה', נובע מכך שזהו מזונו הבסיסי של הכהן, כִּי לַחְמוֹ הוּא, והתורה התחשבה בצרכיו הפיזיים והרוחניים כדי שלא ייוותר רעב. משום שזהו לחמו, הכהן רשאי להכין את התרומה כדרך שמכינים אוכל רגיל בבית, אך המילה הוּא מזכירה שמדובר במזון קדוש שגם שאריותיו שומרות על קדושתן ואין לנהוג בהן כחולין.