ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ב׳

כדי למנוע שחיקה וזלזול הנובעים מקרבתם התמידית למזבח, מצווים הכהנים וְיִנָּזְרוּ, כלומר להתרחק מטיפול בקורבנות בזמן טומאת הגוף ולשמור על תודעת יראה וריחוק נפשי. הרחקה זו נועדה להבטיח שוְלֹא יְחַלְּלוּ את הקודש על ידי עבודה בטומאה או אכילת קורבן שזמנו עבר, אזהרה המכוונת ספציפית כלפי מִקׇּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ולא כלפי קורבנות של גויים. המילים אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי עשויות להתייחס לקורבנות שהעם מביא, או להוות אזהרה נוספת לכהנים שעליהם להיזהר גם בקורבנות שהם עצמם מקדישים. החתימה אֲנִי יְהֹוָה מזכירה כי הקדושה כולה נובעת מה', וכי על הכהנים לגשת לעבודה בענווה מתוך הבנה שהם זוכים בחלקם משולחנו בלבד.