הבאת קרבן לה' דורשת שלמות ומבטאת את הכבוד הראוי כלפי שמיים, אף שדרישה קפדנית זו תקפה רק בבקר ובצאן ואינה נוהגת בעופות. האיסור להביא כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מרחיב את הכלל ומלמד שאין להקריב אפילו בהמה בעלת פגם זמני וחולף. יתרה מכך, הציווי לֹא תַקְרִיבוּ אינו מוגבל לשלבים הפיזיים של עבודת המזבח, אלא אוסר באופן מוחלט אפילו את עצם הקדשת הבהמה הפגומה בדיבור. מעשה כזה נדון לכישלון מראש, כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם, שכן הקרבן הפגום ייפסל לחלוטין, לא ימלא את חובת הבעלים, ואפילו הציץ שעל מצח הכהן הגדול לא יוכל לכפר על עוון זה.
ויקרא, פרק כ״ב, פסוק כ׳
פרשת אמור
כֹּ֛ל אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א תַקְרִ֑יבוּ כִּי־לֹ֥א לְרָצ֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.