ויקרא, פרק כ״ב, פסוק י״ט

כדי שהקרבן יתקבל בחן לפני ה', על האדם להביאו לִרְצֹנְכֶם, מתוך רצון טוב להשגת קירבה, כאשר בניגוד לציבור, את היחיד ניתן לכפות עד שיסכים להקריב. מכיוון שפעולתו של ה' שלמה, על בעל החיים המוקדש להיות תָּמִים, כלומר שלם ללא פגם, וכן זָכָר מן המובחר. דרישות אלו של שלמות וזכרות חלות רק בַּבָּקָר או בַּכְּשָׂבִים, בעוד שבקרבנות עוף ניתן להביא גם נקבות ועופות עם מום קל שאינו חוסר של איבר שלם. התורה חותמת במילה וּבָעִזִּים כדי ללמד שגם עיזים כשרות ורצויות לקרבן עולה, אף על פי שלרוב הן משמשות לקרבן חטאת.