ויקרא, פרק כ״ב, פסוק כ״ב

בהמה המיועדת להקרבה חייבת להיות מושלמת, וכל פגם גופני פוסל אותה, בין אם יש בה פגם של עיוורון אפילו בעין אחת בלבד הנקרא עַוֶּרֶת, ובין אם יש בה איבר שָׁבוּר וגלוי כגון צלע. כמו כן, פסולה בהמה שיש בה איבר חָרוּץ, כלומר סדוק או חתוך עד לעצם, או יַבֶּלֶת חריגה שצמחה בתוך העין, וכן בהמה החולה במחלות עור קשות וחשוכות מרפא כמו גָרָב או יַלֶּפֶת. האזהרה לֹא־תַקְרִיבוּ אֵלֶּה אוסרת במיוחד על שחיטת בעלי מומין אלו, אך מדייקת שבהמות שרק נעשתה בהן מלאכה מותרות להקרבה. בנוסף, הכתוב מזהיר וְאִשֶּׁה לֹא־תִתְּנוּ מֵהֶם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, כדי להדגיש שאסור להקטיר באש אפילו מקצת מאיבריהם או לזרוק את דמם, גם בקרבנות שרוב בשרם נאכל. החזרה על המילה לַיהֹוָה בסוף הפסוק מלמדת שגם שעיר המשתלח ביום הכיפורים חייב להיות ללא כל מום.