ויקרא, פרק כ״ב, פסוק ו׳

כל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ, כלומר אדם שנטמא בטומאה קלה על ידי מגע ישיר בגורם טמא כגון מי שנטמא במת, נדרש לעבור תהליך טהרה הדרגתי כדי לשמור על קדושת המזון המוקדש לה'. בעקבות הטומאה נקבע כי האדם וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, אם כי המילה "מן" מלמדת שבמקרים חריגים, בהם המזון הקדוש בטל בתערובת, הוא מותר באכילה. התנאי ההכרחי לטהרה הוא כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם, כלומר טבילת כל הגוף במים בבת אחת וללא חציצה. מיד לאחר הטבילה מותר לאדם לאכול קדשים מסוימים כמו מעשר שני, אך כדי להשלים את התהליך ולאכול תרומה עליו להמתין עד שקיעת החמה.