ויקרא, פרק ח׳, פסוק ט״ז

חשבתם פעם איך לומדים לעשות תפקיד חדש לגמרי? כשמשה רבנו חנך את המשכן והקריב את הקרבנות הראשונים, הוא בעצם העביר שיעור מעשי לכהנים. התורה הייתה יכולה לכתוב בקיצור שמשה פשוט עשה כל מה שה׳ ציווה אותו, אבל במקום זה היא מפרטת כל פעולה ופעולה. הסיבה לכך היא שהכהנים היו צריכים ללמוד מהמעשים שלו איך בדיוק להקריב קרבנות בעתיד. למרות הפירוט הרב, יש פעולה אחת שלא מוזכרת והיא הורדת העור של הבהמה. ברור שאי אפשר להכין את הקרבן בלי לעשות זאת, אבל התורה בחרה לא לכתוב זאת כדי לשמור על כבודו של משה, כי זה לא מתאים שמנהיג כל כך גדול יתעסק עם עורות. בהמשך, התורה מסבירה בדיוק אילו חלקים משה לקח. כשהיא כותבת אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, היא משתמשת במשפט קצר שכולל בתוכו את כל החלקים שמכסים את האיברים הפנימיים. וכאשר משה לוקח את יֹתֶרֶת הַכָּבֵד, שזהו חלק מיוחד שנמצא שם, הוא לא לוקח רק אותו, אלא לוקח יחד איתו גם חתיכה קטנה מתוך הכבד עצמו. כך בדיוק למדו הכהנים כיצד לעבוד במשכן בצורה הנכונה והמדויקת ביותר.