יצא לכם פעם להתכונן לתפקיד ממש חשוב ולהרגיש קצת חשש או התרגשות? כאן אנחנו חוזרים קצת אחורה בזמן, אל הימים שבהם המשכן הוקם בפעם הראשונה. המילים וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה מחזירות אותנו אל ההכנות המיוחדות של הכוהנים. במשך שבעה ימים, משה היה מקים את המשכן ומפרק אותו בכל יום מחדש, רק כדי שאהרן ובניו יוכלו לתרגל ולהתרגל לעבודה הקדושה.
ה' מצווה על משה לאסוף את כולם אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. למה לעשות את זה מול קהל כל כך גדול? כדי שכל עם ישראל יראה בעיניים שלו שה' בכבודו ובעצמו בחר באהרן. כך אף אחד לא יוכל להגיד שמשה בחר באהרן רק בגלל שהוא אחיו, וכולם ירכשו לכוהנים כבוד אמיתי.
אבל יש כאן עוד משהו, עמוק ומרגש. אחרי חטא העגל, אהרן הסתובב עם תחושת אשמה כבדה והרגיש רחוק מהקדושה. כשה' אומר למשה קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו, הוא בעצם מבקש ממנו למשוך את הלב של אהרן ולפייס אותו במילים טובות. ה' מראה לאהרן שהוא סלח לו באהבה גדולה. העובדה שהבנים מצטרפים אל אהרן, מוכיחה לו שהוא נבחר בזכות עצמו ולא רק בזכות בניו. בסיום התהליך המיוחד הזה, אהרן ובניו נשארו במשכן יומם ולילה במשך שבעה ימים, כדי ללמוד לעומק את כל ההלכות, לתרגל את העבודה, וגם כדי לקבל אזהרה חשובה לשמור על כללי הקדושה בזהירות רבה.