הקרבת איל העולה מלווה בפעולת הסמיכה של אהרן ובניו, מתוקף היותם מביאי הקרבן [ביאור שטיינזלץ]. שלב זה של ההקרבה מהווה יישום של הציווי המקורי המופיע בספר שמות (כט, טו-יח).
בתיאור הפעולה ישנה חריגה לשונית, כאשר המילה וַיִּסְמְכוּ נכתבה בלשון רבים, בניגוד לקרבן החטאת שהוזכר קודם לכן, בו תוארה הסמיכה בלשון יחיד. ההסבר לכך קשור לאופן שבו שותפים מקריבים יחד; על פי רוב, כאשר מספר אנשים מביאים קרבן אחד בשותפות, הם סומכים את ידיהם על ראש הבהמה כל אחד בנפרד, בזה אחר זה. עם זאת, בפסוק זה בחר הכתוב לתאר את סמיכת האיל בלשון רבים [רד"צ הופמן].