ימי המילואים מהווים את תקופת ההכשרה והמעבר שבה המשכן וכליו הופכים מחפצים גשמיים למרחב מקודש. במוקד תהליך זה עומד המזבח, אשר עובר הכנה רוחנית ומעשית לקראת ייעודו המרכזי בעבודת הקורבנות.
הכתוב פותח במילים וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה. מבחינה תחבירית, ראוי היה ששמו של משה יופיע מיד לאחר הפועל הראשון ("וישחט משה ויקח"), אך מיקומו המאוחר בא להדגיש כי משה רבנו הוא שביצע את כל שלבי העבודה בעצמו [מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן]. לאורך כל שבעת ימי המילואים, אהרן ובניו טרם הוכשרו לעבודה, ומשה שימש ככוהן גדול בפועל. מטרת עבודתו הייתה להדגים וללמד את אהרן את כל דקדוקי הדינים ופרטי העבודה הלכה למעשה, בדומה לאם המלמדת את בתה כיצד לנהל את משק הבית בטרם תעביר אליה את האחריות [תורה תמימה, ביאור יש"ר, אדרת אליהו].
כאשר משה מזה את הדם עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, המילה סָבִיב באה ללמדנו שהדם ניתן מכל צדדי המזבח, על כל ארבע קרנותיו, כדי למנוע טעות שמא די בנתינה על שתי קרנות בלבד [פירושי רד"צ הופמן]. פעולה זו מוגדרת במילים וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ. רוב הפרשנים מסכימים כי אין מדובר כאן בטיהור מטומאה רגילה, אלא בהוצאת המזבח ממעמד של חולין ו"זרות" והכנסתו למצב של קדושה. החיטוי והטהרה הרוחנית נעשו בעצם נתינת הדם על הקרנות [רש"י, רמב"ן, מזרחי, דברי דוד]. בנוסף, יש הסוברים כי פעולה זו היוותה גם כפרה אישית לאהרן על הוראות שגויות שאולי הורה בעבר [העמק דבר].
את שארית הדם משה לא סתם שפך, אלא יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ. המונח יָצַק מתאר פעולה של שפיכה איטית, רצופה ומתונה. משה עשה זאת מתוך חיבוב מצווה, כדי שהדם לא יותז לכל עבר אלא יזרום בנחת ובקילוח תמידי אל המקום המיועד לו [הכתב והקבלה].
השלב הסופי של התהליך מתואר במילים וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו. באמצעות עבודת הדם הזו המזבח התקדש, ומאותו רגע ואילך הוא הוכשר לדורות לכפר על כל עוונותיהם של ישראל [רש"י, הטור הארוך, אבן עזרא]. עם זאת, מתעוררת השאלה: מדוע המזבח עצמו זקוק לכפרה? הפרשנים מסבירים כי בשעה שיצאה הקריאה לעם לתרום להקמת המשכן, היו אנשים שדחקו בחבריהם לתרום. כתוצאה מכך, חלק מהתרומות ניתנו מתוך בושה או לחץ חברתי, שלא בלב שלם, ויש בהן מעין גזל. מכיוון שה' "שונא גזל בעולה", נדרשה כפרה מיוחדת על המזבח כדי לטהר אותו מכל פגם של נדבה אנוסה או רכוש שהושג שלא מרצון הבעלים [רמב"ן, מלבי"ם, אדרת אליהו, הטור הארוך].