הקדשת אהרן ובניו לכהונה איננה טקס פרטי, אלא מאורע לאומי פומבי. הציווי לאסוף את העם נועד לבסס את מעמד הכהנים ולהפגין את בחירתם האלוהית לעיני כול.
למרות שהמשכן הוקם באופן רשמי וקבוע רק ביום השמיני למילואים, שהוא ראש חודש ניסן, האסיפה התאפשרה מכיוון שבמהלך שבעת ימי המילואים היה משה מקים את המשכן בכל בוקר כדי להקריב בו קרבנות, ומפרק אותו בכל ערב [פענח רזא, בכור שור]. המיקום שאליו נקראו להגיע, פתח אהל מועד, הוא שטח העזרה הממוקם לפני ההיכל [ביאור יש"ר].
באשר לזהות הנוכחים ולשאלת המקום, עולה מחלוקת בין הפרשנים סביב משמעות המילים ואת כל העדה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לכלל עם ישראל, שכן המילה הקהל משמעה איסוף של הציבור כולו [מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן]. לפי גישה זו, מתעוררת שאלה כיצד יכלו שש מאות אלף גברים ובחורים לעמוד בשטח כה קטן. על כך משיב ה' למשה כי כשם שמתח את השמים וכשם שירחיב בעתיד את המקום עבור תחיית המתים, כך הרחיב את המקום גם כאן [רא"ש]. זהו פלא שבו המועט החזיק את המרובה [רש"י, ביאור יש"ר, פרדס יוסף, ברכת אשר על התורה].
לעומת זאת, יש השוללים את הצורך בנס ומפרשים כי המונח עדה אינו מתייחס לכלל ההמון, אלא לראשי השבטים והזקנים בלבד [שד"ל, אבן עזרא, תורה תמימה על התורה]. המילה "כל" יכולה להתייחס גם למקצת העם המייצג את הכלל [פרדס יוסף]. הסיבה ההלכתית לנוכחותם של הזקנים היא שמינוי כהן גדול דורש נוכחות של בית דין הגדול בן שבעים ואחד דיינים, והזקנים שימשו כאן בתפקיד הסנהדרין [תורה תמימה על התורה, מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן].
הפרשנים מסכימים כי מטרת ההתקהלות הייתה לעורר בקרב העם יראת כבוד כלפי הכהונה ולקדש את מעמדם [תורה תמימה על התורה, חזקוני, אדרת אליהו, פענח רזא]. עצם ההשתתפות בטקס החגיגי, אפילו כצופים פסיביים, נועדה להראות לכל ישראל שה' הוא שבחר באהרן ללבוש את בגדי הקודש, ובכך לכונן את מעמד הכהנים כשלוחי ה' כלפי העם וכשלוחי העם כלפי מעלה [חומת אנך, ברכת אשר על התורה, ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן].
בנוסף, יש המבארים כי להתקהלות הייתה מטרה חינוכית עמוקה. במהלך הטקס משה פעל בחלק מהדברים באופן שונה ממה שנכתב בציווי המקורי. כאשר העם ראה שמשה פועל על פי ציווי בעל פה שקיבל מה', הם למדו להכיר בכוחה ובאמיתותה של המסורת והתורה שבעל פה [העמק דבר].