מעמד משיחת אהרן ובניו לכהונה נפתח בהצהרה פומבית של משה רבנו באוזני כל העם. רגע לפני תחילת הטקס המקודש, משה עוצר כדי להבהיר את מהות הפעולות שעומדות להתרחש, לבסס את סמכותן האלוהית ולהקדים תרופה לכל ביקורת אפשרית.
הביטוי זֶה הַדָּבָר מתייחס לפעולות העתידיות. מכיוון שלא הוזכר עניין ספציפי מיד לפני כן, הפרשנים מסבירים כי כוונת משה היא לדברים שהעם עומד לראות אותו עושה כעת [רש"י, גור אריה, שפתי חכמים]. משה מדגיש באוזניהם שכל מהלך הטקס שיצפו בו נעשה אך ורק על פי הציווי המדויק של ה', ולא מתוך רצונו האישי [רש"י, ביאור שטיינזלץ, פירושי רד"צ הופמן].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהצהרה זו נועדה להרחיק את משה מכל חשד של נפוטיזם. משה רצה למנוע מהעם לחשוב שהוא ממנה את אהרן כדי לפאר את כבודו שלו או את כבוד משפחתו [רש"י]. אף על פי שמשה ידע כי בסוף התהליך תשרה השכינה ותוכיח שפעל בשליחות אלוהית, הוא בחר להוציא את עצמו מכלל חשד אפילו לרגע אחד [שפתי חכמים]. מעבר לכך, הודעה מפורשת זו נועדה לשלול מראש טענות עתידיות של מורדים, ובכך נשמטת טענתו האפשרית של קורח כאילו חלק על משה בשוגג ומבלי לדעת שהדבר נעשה בציווי ה' [אור החיים].
לצד החשש מביקורת אישית, עלה הצורך להסביר לעם את פרטי העשייה. פרטי המילואים שנאמרו למשה בעבר טרם נאמרו לישראל, וכעת, כאשר הקהל נאסף לחלוק כבוד לאהרן, משה מציג ומבאר להם את הדברים [ביאור יש"ר, תורה תמימה]. יתרה מזאת, במהלך הטקס העם עתיד היה לראות שינויים מסוימים ביחס לציוויים הכלליים של המשכן שהכירו. לכן משה מקדים ואומר להם לא להתפלא, שכן הפעולות מבוססות על מסורת בעל פה שקיבל מה' [העמק דבר].
מעבר להסבר המעשי, מילים אלו נושאות משמעות הלכתית מחייבת. המילים זֶה הַדָּבָר מלמדות שעצם קריאת פרשת המילואים באוזני הקהל היא חלק בלתי נפרד מהטקס, ובלעדיה התהליך אינו תקף [תורה תמימה, אדרת אליהו]. בנוסף, הפעולות שמשה מבצע כעת, כדוגמת רחיצת הכהנים, אינן רק פעולות זמניות, אלא הן קובעות את היסוד ההלכתי לדורות עבור קידוש ידיים ורגליים וטבילת הכהן הגדול ביום הכיפורים [אור החיים].
נקודת מבט ייחודית מאירה את הפסוק דרך מעמדו האישי של משה. משה נחשב למלך, ועל פי ההלכה, מלך אינו רשאי למחול על כבודו. רחיצת אהרן ובניו היא פעולה פחותה שפוגעת בכבודו של המבצע אותה. לכן, משה נדרש להקדים ולהכריז זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' - להבהיר שרק משום שמלך מלכי המלכים ציווה עליו מפורשות לבצע את הפעולה הזו, מותר לו לחרוג ממעמדו המלכותי ולעשותה [אור החיים].