טקס המילואים של הכהנים מגיע לאחד מרגעי השיא שלו בפעולה פיזית וסמלית של הקדשה. המקריב מניח את חלקי הקרבן על כפיהם של הכהנים החדשים, ויחד הם מבצעים את תנועת ההנפה לפני ה'.
המילים אֶת הַכֹּל מתייחסות ללחמים ולחלקי הקרבן השונים [ביאור שטיינזלץ]. באשר למילים וַיָּנֶף אֹתָם, קיימת מחלוקת למה בדיוק הן מתייחסות. גישה אחת גורסת כי הכוונה היא לחלקי הקרבן עצמם [פירושי רד"צ הופמן], או לכפות ידיהם של הכהנים שעליהן מונחים הקרבנות [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כפעולה פיזית יוצאת דופן, שבה משה הניף את אהרן ובניו עצמם, בדומה לאופן שבו אהרן הניף מאוחר יותר את הלוויים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
אופן ביצוע ההנפה מתואר כך שאהרן ובניו, שהיו בעלי הקרבן, נשאו יחד את המנחה [ביאור יש"ר]. משה, ששימש באותו רגע ככהן, הניח את ידיו תחת ידיהם של אהרן ובניו והניף יחד איתם [ביאור יש"ר, תורה תמימה, מלבי"ם]. גישה נוספת מציעה שאהרן ובניו הם אלו שהניחו את ידיהם על ידיו של משה [פירושי רד"צ הופמן].
הפרשנים מצביעים על כך שצורת ההנפה בפסוק זה חורגת מהכללים שנקבעו לדורות. בדרך כלל, כאשר כמה שותפים מביאים קרבן, הם אינם מניפים אותו יחד, שכן ריבוי ידיים יוצר חציצה הפוסלת את הפעולה, וההלכה דורשת תנופה אחת ולא מספר תנופות מקבילות. לכן, לדורות נקבע שנציג אחד בלבד מניף בשם כל השותפים [תורה תמימה, מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן].
הסיבה לאופן החריג שבו התבצעה ההנפה כאן, עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו, היא כדי ללמד הלכות לדורות לגבי מקרים מיוחדים. העובדה שמשה הניח את ידיו תחת ידיהם נועדה להדגים כיצד יש לבצע את ההנפה במקרה של אישה סוטה, שם הכהן מניח את ידו תחת ידה. כמו כן, פרטים חריגים נוספים בהנפה זו, כגון הנפת איברים מסוימים בנפרד, באו ללמד על צורת ההנפה של המצורע, וכן לבסס את ההלכות הכלליות של תנופת הקרבנות [תורה תמימה, מלבי"ם].