הפסוק מתאר את התהליך המדויק שבו הלביש משה את אהרן בבגדי הכהונה לקראת תחילת עבודתו, כאשר משה משמש כמעין סגן לאהרן ומכין אותו לתפקידו [אדרת אליהו].
בולט בהיעדרו מן הפסוק הוא הציון של לבישת המכנסיים. הפרשנים מסבירים כי מטעמי צניעות, משה לא הלביש את אהרן במכנסיים, אלא אהרן לבש אותם בעצמו מיד לאחר שטבל [פרדס יוסף, פירושי רד"צ הופמן, ברכת אשר על התורה]. מוטיב הצניעות בא לידי ביטוי גם בהמשך הפסוק: התורה משתמשת בביטוי וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת ולא בפועל "וילבש", כדי ללמד שמשה רק הניח את הכתונת על ראשו של אהרן, ואהרן משך אותה על גופו בעצמו, כדי שמשה לא ייגע במקומות המכוסים שבגופו [העמק דבר, ברכת אשר על התורה]. מתוך כך שזכה משה להלביש את אהרן בעצמו, הוא זכה גם להיות זה שיפשיט אותו מבגדיו ביום מותו [מלבי"ם].
סדר לבישת הבגדים המתואר כאן שונה מעט מסדר הציווי המקורי בספר שמות. בעוד שבציווי הוזכרו האבנטים של אהרן ובניו יחד בפסוק אחד, בפועל משה הלביש את אהרן על פי הסדר ההגיוני והמעשי של הלבישה: תחילה הכתונת ומיד אחריה האבנט, ורק לאחר מכן המעיל והאפוד [רמב"ן, הטור הארוך, פירושי רד"צ הופמן]. הכלל המנחה הוא שאין זה ראוי להשאיר בגד ללא חגורה, ולכן החגירה חייבת להיעשות מיד ובסמוך ללבישת הבגד – האבנט מיד לאחר הכתונת, וחשב האפוד מיד לאחר לבישת האפוד ולפני הנחת החושן [רמב"ן, הטור הארוך].
הדגשת הפעולה וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט בלשון יחיד, מלמדת שאהרן הולבש במלוא הבגדים לפני שמשה ניגש להלביש את בניו. בנוסף, נלמד מכאן שאבנטו של הכהן הגדול ואבנטם של כהנים הדיוטות היו זהים לחלוטין, ושניהם היו עשויים משעטנז של פשתן וצמר [תורה תמימה, העמק דבר, אדרת אליהו].
בסיום הפסוק מתוארת לבישת האפוד. המילה בְּחֵשֶׁב משמעותה חגורת האפוד הנתונה מעל שאר הבגדים [ביאור שטיינזלץ]. הפועל הייחודי וַיֶּאְפֹּד, שיש לקרוא אותו עם שווא באות אל"ף ודגש באות פֵּא [מנחת שי, חזקוני], משמעותו שמשה חגר, הקיף וקישט את אהרן באפוד [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
מעבר לפעולה הפיזית, ללבישת הבגדים ישנה משמעות סמלית וקוסמית עמוקה. סדר לבישת שמונת בגדי הכהן הגדול (כולל המכנסיים) מקביל לשבעת הרקיעים ולגרמי השמיים. כך למשל, המכנסיים מקבילים לרקיע התחתון, הכתונת לרקיע הכוכבים, המעיל לרקיע החמה, והציץ שעל הראש מכוון כנגד כסא הכבוד, דבר המבטא את חיבור כל חלקי הבריאה דרך עבודתו של הכהן [רבנו בחיי].