השלמת הקרבת איל העולה בימי המילואים דורשת את רחיצת חלקיו הפנימיים והעלאתם לאש, כדי להשלים את הקרבן כולו. רחיצת הקרב והכרעים היא פעולה הנדרשת כחלק מסדר העבודה הרגיל של כל קרבן עולה [ביאור שטיינזלץ].
המילה רָחַץ מופיעה בפסוק ללא ציון שמו של משה, עובדה שעוררה מחלוקת לגבי זהות הרוחץ. גישה אחת גורסת כי משה אכן רחץ אותם בעצמו. הסיבה ששמו לא הוזכר במפורש היא שפעולת הרחיצה כשרה להיעשות גם על ידי אדם שאינו כהן (זר). העבודות שכל אדם מישראל רשאי לעשות אינן חלק ממהותו הייחודית של משה ככהן, והוא ביצע אותן רק משום שחוקי הקרבנות טרם היו ידועים לעם [פירושי רד"צ הופמן]. לעומת זאת, יש הסבורים כי אדם אחר רחץ את האיברים. לפי גישה זו, בזמן שמשה היה עסוק בהקטרת הראש ושאר הנתחים – פעולה שפסולה בזר ומחייבת כהן, ומשה נאלץ לעשותה לבדו בהיעדר כהנים אחרים שיסייעו לו – אדם אחר רחץ במקביל את הקרב והכרעים כדי להכינם להקטרה [ביאור יש"ר].
לאחר הרחיצה נאמר וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כָּל הָאַיִל, ומתעוררת השאלה מדוע הפסוק מציין שהקטיר את "כל" האיל, הרי בשלב זה עסק רק בקרב ובכרעים. יש המפרשים כי הכוונה היא שמשה הוסיף את האיברים הללו לנתחים שכבר הוזכרו בפסוק הקודם, ובכך השלים למעשה את הקטרת האיל כולו [ביאור יש"ר, פירושי רד"צ הופמן]. פירוש אחר מציע שלאחר שמשה העלה את הקרב והכרעים למזבח, הוא השתמש במזלג כדי להפוך ולסדר את כל נתחי האיל יחד באש, כך שהכל יבער כאחד [העמק דבר].
הפסוק נחתם במילים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כדי ללמד שעל אף שמפשט הציווי המקורי היה נראה שיש להקטיר את כל הקרבן בפעם אחת, המסורת שהתקבלה מתירה לפצל את ההקטרה לשני שלבים נפרדים, כפי שנעשה כאן [העמק דבר].