יצא לכם פעם להכין יצירה גדולה שלב אחרי שלב, עד שהחלקים התחברו והכל היה מוכן ומושלם? גם במשכן, כשהקריבו את קרבן העולה, עשו זאת בשלבים. משה היה צריך לשטוף במים את החלקים הפנימיים של האיל, שנקראים קרב, ואת הרגליים שלו, שנקראות כרעים. התורה כותבת שהוא רָחַץ אותם, אבל לא מזכירה באותו רגע את שמו של משה. למה? כדי ללמד אותנו שאת פעולת השטיפה לא חייב לעשות דווקא כהן, אלא כל אדם רגיל מישראל יכול לעשות. משה ביצע את השטיפה בעצמו רק בגלל שהעם עדיין לא הכיר את כל החוקים של הקרבנות.
אחרי השטיפה, התורה מספרת ש- וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כָּל הָאַיִל. רגע, הרי הוא שם עכשיו באש רק את החלקים האחרונים ששטף, אז למה כתוב שהוא הקטיר את כל האיל? התשובה היא שברגע שמשה הוסיף את החלקים האלה לאש, הם הצטרפו לשאר נתחי האיל שכבר היו על המזבח, וכך הוא בעצם השלים את הקרבת האיל כולו.
בסוף הפסוק מודגש שהכל נעשה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. המילים האלה באות ללמד אותנו שלמרות שהיינו יכולים לחשוב שחובה לשים את כל הקרבן על האש בבת אחת, ה' אישר להם לפצל את העבודה לשני שלבים נפרדים, בדיוק כפי שמשה עשה.