חשבו על הרגע המרגש ביותר בטקס סיום חגיגי, הרגע שבו מקבלים את התפקיד באופן רשמי. זה בדיוק מה שקרה לאהרן ולבניו ביום שבו הפכו לכהנים. הם הגיעו לשיא של טקס חנוכת המשכן, הרגע שבו הם מקבלים את האישור הסופי לשרת בקודש. כדי לסיים את הטקס, הם הקריבו קורבן שנקרא הָאַיִל הַשֵּׁנִִי. התורה מדגישה שהוא השני כדי ללמד אותנו שיש סדר מדויק שחייבים לשמור עליו, והיה אסור להקריב אותו לפני שהקריבו את האיל הראשון.
הקורבן הזה נקרא גם אֵיל הַמִּלֻּאִים. המילה הזו מזכירה לנו את המילה השלמה, כי הקורבן הזה היה האחרון בסדר העבודה והוא פשוט השלים את כל התהליך. בזכותו אהרן ובניו התמלאו בקדושה ונכנסו לתפקידם. לקראת הסוף נאמר וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. כלומר, הם הניחו את הידיים שלהם על ראש הקורבן. אהרן ובניו לא עשו זאת אחד אחרי השני, אלא כולם יחד באותו הזמן בדיוק. הם פעלו יחד מתוך שמחה עצומה ותחושה של חג על כך שזכו להשלים בהצלחה את העבודה המיוחדת של אותו היום.