ויקרא, פרק ח׳, פסוק ט״ו

בימי חנוכת המשכן ביצע משה את העבודה בעצמו, כמתואר במילים וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה, כדי להדגים וללמד את אהרן את הלכות הקורבנות הלכה למעשה. הוא נתן את הדם עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, כלומר על כל ארבע קרנותיו, ובכך וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ והעלה אותו ממצב של חולין למצב של קדושה. את שארית הדם הוא לא שפך בבת אחת אלא יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ בקילוח איטי ורצוף מתוך חיבוב המצווה. תהליך זה נועד למטרה של וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו, אשר הכשירה את המזבח לכפר על עוונות ישראל לדורות, וכן טיהרה את המזבח עצמו מחומרי בנייה שנתרמו מתוך לחץ חברתי ולא בלב שלם.