יצא לכם פעם להרגיש קצת חוששים או מתביישים לפני שהתחלתם תפקיד חדש וחשוב? זה בדיוק מה שקרה לאהרן הכהן. משה רבנו עמד לסיים את ההכנות להקמת המשכן. במשך שבוע שלם הוא הקים ופירק את המשכן בכל יום, רק כדי לאמן את הכהנים לעבודה. כעת, הגיע הרגע הגדול, וה' אומר למשה: קַח אֶת אַהֲרֹן. אבל רגע, איך אפשר "לקחת" אדם? הרי אדם הוא לא חפץ שאפשר פשוט להרים! הכוונה כאן היא לקחת אותו בעזרת מילים טובות. אהרן דאג מאוד וחשש שה' עדיין כועס עליו בגלל חטא העגל. לכן משה היה צריך לעודד אותו, לשמח אותו ממש כמו שמשמחים חתן, ולהראות לו שה' אוהב אותו ובחר בו. משה גם אסף את כל עם ישראל, כדי שכולם יראו בעיניים שלהם שאהרן הוא הכהן הנבחר.
לאחר מכן, ה' מצווה על משה להביא את הדברים הדרושים לטקס: וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת. שמתם לב לאות ה' שחוזרת על עצמה במילים כמו הבגדים או החטאת? האות הזו באה להזכיר למשה שאלו בדיוק אותם פריטים מיוחדים שה' כבר ציווה עליו להכין בעבר. ה' מבקש להכין קודם את הבגדים ושמן המשחה ורק אחר כך את הקרבנות, כי הכהנים חייבים קודם כל ללבוש את בגדי הקודש לפני שיוכלו לגשת לעבודה. ובין הקרבנות עצמם, קודם כל מביאים את פַּר הַחַטָּאת, שהוא קרבן שמבקש סליחה על חטאים. הסיבה לכך היא שרק אחרי שמבקשים סליחה ומנקים את הלב, אפשר להביא את שאר הקרבנות שנועדו לשמח ולרצות את ה'.