ויקרא, פרק ח׳, פסוק ל׳

יצא לכם פעם לסיים לבנות מגדל גבוה או פאזל גדול, ולהרגיש כמה זה משמח להניח את החלק האחרון שמשלים את הכול? זה בדיוק מה שקורה עכשיו. אהרן ובניו נמצאים בסוף תהליך ההכנה שלהם כדי להיות כהנים. משה לוקח מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ, כלומר מהדם שכבר הונח שם קודם לכן. המילה וַיַּז מסבירה שמשה מתיז אותם בעדינות עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו, על הגוף ועל הבגדים שלו. הפעולה הזו היא החותמת הסופית שבעזרתה הוא וַיְקַדֵּשׁ את הכהנים, כלומר נותן להם את הקדושה המלאה והמושלמת שלהם. אולי תשאלו למה משה לקח קודם את השמן ורק אחר כך את הדם? התשובה פשוטה. באותו רגע משה עמד קרוב יותר לשמן. יש כלל חשוב שאומר שכשפוגשים מצווה לא מדלגים עליה כדי לעשות משהו אחר, ולכן משה השתמש קודם בשמן שהיה קרוב אליו. אם תשימו לב למילים עַל בְּגָדָיו וכן אֶת בְּגָדָיו, תראו שחסרה בהן האות ו' בהתחלה, הרי לא כתוב 'ועל בגדיו'. החיסרון הקטן הזה רומז לנו שאהרן עצמו כבר התקדש קודם לכן כשמשה יצק שמן על ראשו, ועכשיו היו אלה בעיקר הבגדים שלו שהיו צריכים לקבל את הקדושה האחרונה כדי שהכול יהיה מוכן לחלוטין.